מושגים במוזיקה מזרח תיכונית
לקסיקון המושגים הבלתי רשמי
מאו'ל - בקרוב.
דולאב - בקרוב.
טאמבור (בתמונה משמאל) ? - בקרוב.
קמאצ'ה - בקרוב.
אם יש לכם תיקונים או תוספות, אשמח לשמוע.
מה זה מקאם ?
Maqam, מקאם (מקאמת ברבים) זה סט של צלילים שיש בניהם יחסי גומלין. המקאמת מבוססים על הסולמות של המוזיקה המזרח תיכונית וכל אחד נושא אופי שונה ומעביר הרגשה שונה (בדומה למז'ור ומינור). הרגשה זו היא כמובן סובייקטיבית. המקאם בדרך כלל מורכב מאוקטאבה, כלומר 8 צלילים, אך ישנם מקאמת שכוללים פחות מ 8 צלילים, וגם כאלו שבנויים על 2 אוקטאבות שלמות. בנגינת המקאם, הצלילים היסודיים של הסולם מהווים בסיס ראשוני אך לכל מקאם יש תבניות (patterns) שמאפיינות אותו, ויישום שונה. ניתן למצוא שני מקאמת שמשתמשים באותו סולם, לדוגמא: ביאת ומוחייאר, מי שינגן מוחייאר, יתחיל בטטרקורד (4 צלילים עוקבים) העליון של הסולם וידגיש את הצלילים הגבוהים ואילו בביאת ינגן סביב הטוניקה.
אם במוזיקה המושוות (המערבית), מחלקים את הטון לשני חלקים שווים, הרי שבין רה למי, למשל, קיים רק צליל אחד שנמצא בשימוש. הוא נקרא רה דיאז או מי במול, תלוי בהקשר של הסולם. במוזיקה המזרח תיכונית, מחלקים את הטון ליותר חלקים, הווה אומר, שבין רה למי, למשל, יש עוד כמה צלילים שנמצאים בשימוש. הצלילים האלו נקראים מיקרו טונים והם מתוארים בתווים באמצעות סימן החצי במול
וסימן החצי דיאז
.
בשפת העם, הם נקראים רבעי טונים, למרות שזה לא מדויק, משום שברוב המקרים הם לא "נופלים" באמצע הדרך בין שני חצאי טון, וזאת לפי ההקשר של המקאם שבו הם מופיעים. לדוגמא: מי חצי במול של מקאם רסת דו, ינוגן קצת יותר גבוה ממי חצי במול של מקאם ביאת רה, למרות שאת שניהם יסמנו בתווים באופן זהה. ישנם מקאמת שבהם גם צלילים שנחשבים כחצאי טון, מנוגנים בתזוזה מסוימת. בנוסף על כך, ישנם מקרים בהם אותו הצליל לא תמיד מנוגן בדיוק באותו גובה, אלא ישתנה על פי הזרימה של המנגינה או בהתייחסות לצלילים שלפניו או אחריו. הרעיון שמאחורי תופעה זו, שנראית לכאורה מוזרה, הוא "לעגל" פינות חדות במנגינה, באמצעות הקטנת המרווח בין שני צלילים. תופעה זו נקראת גרביטציה טונאלית והיא מקובלת גם בסוגי מוזיקה מסורתית אחרות. במוזיקה הטורקית מחולק הטון לתשע חלקים שנקראים קומות וישנם יותר סימנים. מי שמנגן מוזיקה ערבית או טורקית מתווים, חייב להבין שכדי לדעת באמת איך לנגן כל צליל בכל מקאם, יש הכרך ללמוד לפי שמיעה.
Taksim, תקסים זה אימפרוביזציה אינסטרומנטאלית, שיכולה להיות בקצב או ללא קצב. תקסים בדרך כלל מנוגן כסולו או אלתור של נגן, שמלווה בתיפוף ו/או בנגינה חוזרת של תבנית מוזיקלית פשוטה וקצרה (בדרך כלל באורך תיבה אחת). בזמן התקסים הסוליסט מביע את הרגש שלו, ומפגין את השליטה שלו בכלי.
Longa, לונגה היא מעין ריקוד עליז. בדרך כלל במשקל 2/8, שמזכיר "אומצה אומצה", או "בום טראח בום טראח". מנגנים אותה מהר, והיא מהווה אתגר טכני לנגנים. גם בלונגה נוכל לזהות חאנות (יעני בתים) ותסלים (יעני פזמון חוזר).
Qanun, הקאנון הערבי הוא התפתחות של הנבל המצרי, והוא נחשב לכלי אינטגראלי במוזיקה הערבית כבר מהמאה ה 10. הוא בעל תיבת תהודה בצורת טרפז שטוח. לקאנון הסטנדרטי יש 25 שלשות
של מיתרים, כלומר 75 מיתרים מחולקים לקבוצות של שלוש מיתרים שמכוונים לאותו צליל. בהרבה מקרים ניתן למצוא קאנונים עם 24 או 28 שלשות, שנבנו על פי דרישת הנגן. שלשות המיתרים בקאנון, מכוונות ברווחים של חצי טון זה מזה ובנוסף, לכל שלשה יש מעין מנופים, הנקראים אורבאנים או ייאקים (בעירק yayak), אותם מזיזים כדי לנגן מיקרו טונים.
לצורך הדיוק, יש להבדיל בין קאנון טורקי לקאנון ערבי. ההבדל בניהם הוא במראה, בצליל ובסגנון הנגינה. הקאנון הערבי הוא יותר גדול פיזית ובעל צליל עמוק ובאסי, הוא תמיד מונח על שולחן ופורטים עליו בעזרת מפרט רך, עשוי פלאסטיק או נוצה. לקאנון הטורקי יש תיבת תהודה קטנה יותר, והוא בעל צליל חד, נקי וטראבלי. הוא מונח על הברכיים של הנגן ופורטים עליו בעזרת מפרט קשיח. בסגנון הנגינה הערבי, ביד ימין מנגנים מלודיה ויד שמאל עוקבת אחרי ימין באוקטאבה נמוכה. זה, בין היתר מה שנותן צליל מלא ונפוח. בסגנון הנגינה הטורקי, בעיקר מנגנים עם שתי הידיים באותה אוקטאבה.
לא חובה להיות עיוור כדי לנגן על קאנון. במאה הקודמת בארצות ערב, היה נהוג לשלוח את הילדים העיוורים, לבתי ספר למוזיקה. תארו לכם ילד שלא יכול לשחק בחוץ, לא רואה טלוויזיה, לא משוטט באינטרנט, יושב כל היום ומנגן. לא פלא שיהיה נגן גדול.
Ud, עוד הוא כלי נגינה אתני עתיק השייך למשפחת כלי המיתר. העוד עשוי עץ ומורכב מתיבת תהודה עם גב קמור הדומה בצורתו לחצי דלעת, ממנה יוצא צוואר קצר ומכופף. לעוד יש חמש זוגות (=10) מיתרים ולעתים קרובות מוסיפים לו מיתר בס שישי בודד (=11 מיתרים). הוא נולד במדבר באזור המזרח התיכון וממנו התפתחו הלאוטה, והמנדולינה, שמהן התפתחה הגיטרה. על העוד מנגנים במפרט דק וארוך, שדומה למקל של ארטיק, והוא נקרא בערבית "רישה". לאורך צוואר העוד אין סריגים (fretless), וזה, בין היתר, מה שנותן לו את האופי המיוחד וכמובן, מאפשר לנגן מיקרו טונים וגליסנדו.
לעוד יש חמש זוגות מיתרים ומיתר בס שישי (תוספת). את הזוגות מכוונים לאותו צליל ומתייחסים אליהם כאל מיתר אחד כפול.
* על פי המסורת הטורקית, מכוונים:
* על פי המסורת הערבית
מיתר 6 (בס) דו # או סי
זוג 5 פה#
זוג 4 סי
זוג 3 מי
זוג 2 לה
זוג 1 רה
מיתר 6 (בס) דו
זוג 5 פה (או סול)
זוג 4 לה
זוג 3 רה
זוג 2 סול
זוג 1 דו
(כלומר, הכל בטון אחד יותר נמוך מהטורקים)
* יש נגנים שחורגים מהכלל ויש אפשריות רבות, ציינתי את המקובלות ביותר.
* במצריים נהוג לכוון את כל המיתרים, חצי טון יותר נמוך (מהכוון ערבי).
ראשית יש לבדוק עם ברשותך עוד טורקי או ערבי ואיזה מיתרים יש לך. במקרה של אי וודאות, יש לכוון לפי כוון ערבי.
בהצלחה .
Tamburi Cemil Bey, טאמבורי ג'אמיל ביי (1871-1916), הוא המלחין האינסטרומנטאלי הכי מפורסם של מוזיקת האימפריה העותומאנית. יצירותיו הנפלאות שכוללות, צורות מוסיקליות כמו פשרב, סמעי, לונגה, סירטו, ותקסים, מהווים עד היום נקודת התייחסות למצוינות. ג'אמיל ביי היה מאסטר לנגינה בטאמבור וכמו כן הפליא לנגן גם על יהלי טאמבור (=טאמבור עם קשת) ועל קמאנצ'ה. התקאסים וההלחנה שלו הם אבן דרך במוזיקה הטורקית, ועד היום מוזיקאים רבים מבצעים יצירות שלו בהופעות ובדיסקים.
קמאני טאטיוס אקסרצ'יאן Kemani Tatyos Ekserciyan,
שקיבל את שם הכבוד טאטיוס אפנדי, הוא מוסיקאי בולט בתחום המוסיקה הקלאסית העותומאנית. הוא נמנה בין המלחינים אחרונים שכתבו יצירות בסגנון "ללה דברי" (lale devri 1917-30). במיוחד התפרסם סמעי רסת שהוא כתב, וכיום כמעט כל מי שלומד מוזיקה טורקית פוגש אותו. טאטיוס היה מאסטר בנגינה על קמאנצ'ה.
Yurdal Tokcan, יורדאל טוקצ'אן, יליד 1966, הנחשב לאחד מנגני העוד המובילים בטורקיה, פיתח טכניקה משלו, המשלבת מוזיקה טורקית מסורתית עם מוזיקה עכשוויות. המיוחד בנגינתו של יורדאל, הוא השילוב של טכניקה מדהימה ורגש. בשנת 2002 הוא הוציא דיסק של יצירות שהוא הלחין ובו קטעי תקסים מדהימים. לצד נגינה בהרכבים טורקים שונים, מופיע יורדאל גם באנסמבל למוסיקה סופית (Istanbul Sufi Music Group). במסגרת פעילותיו המגוונות יורדאל הופיע עם המוסיקאי הנודע קודסי ארגונר בשוויץ ותוניס. ב 1997 השתתף בקונצרט מיוחד בציריך, שנושאו היה המוסיקה העותומאנית והשפעותיה במוסיקה של המאה ה 18. הקונצרט הוקלט לאלבום שיצא בצרפת והוכתר ע"י הרשויות הצרפתיות כאלבום האתני הטוב ביותר בשנת 1999.
Goksel Baktagir, גוקסל בקטגיר, יליד 1966, החל בלימודי מוסיקה בגיל 8 תחת הנחייתו של אביו, מוזאפר בקטגיר. לגוקסל, שהחל להלחין בזמן הלימודים, רפרטואר של יותר מ 140 יצירות מקוריות. לחנים פרי עטו זכו בפרסים רבים ואחד משיריו היה בין עשרת השירים הפופולרים בטורקיה בשנת 1997. בשנת 2000 זכה אלבומו The Wind Of East בפרס אגודת היוצרים הטורקית. גוקסל לומד ומפתח טכניקה האופיינית לו בנגינה ביד שמאל מאז 1984, לצד טכניקות מגוונות בהן הוא שולט בקאנון. הוא נחשב לאחד מנגני הקאנון המובילים בזמננו, שחקר ופיתח אפשרויות נגינה מגוונות בכלי. כמו כן, יצר במהלך השנים גם מוסיקת NEW AGE וג'אז ושיתף פעולה עם הרכבי ג'אז. גוקסל הוציא שמונה אלבומים! של מוזיקה מקורית, הלחין פסקול לסרט דוקומנטרי על ההמנון הטורקי שהופק ע"י שלוחת CNN בטורקיה ועובד על ספר "טכניקת הקאנון". כמו כן, הוא מתעתד להוציא ספר שיכלול לחנים של יצירותיו שיצאו לאור באלבומיו. הוא השתתף בפסטיבל רבאט הבינלאומי במרוקו ובפסטיבל בסראייבו, ומשמש כמורה וכמרצה במספר אוניברסיטאות בטורקיה.
המרווחים בסולם מז'ור מסודרים לפי הסכמה הבאה:
1 -> 1 - 1/2 - 1 -1 - 1 - 1/2
כלומר אם נתחיל בדו, אז בין הראשון לשני (מדו עד רה) יש 1 (טון), מרה עד מי 1, מ-מי עד פה 1/2 (טון) וכן הלאה. למודוס הזה קוראים "המודוס היוני". אם לא נשנה את האיצבוע וננגן מ-רה ועד רה, ללא דיאזים או במולים (רק על הקלידים הלבנים בפסנתר). נקבל סכמה חדשה:
1 - 1/2 - 1 - 1 - 1 - 1/2 <- 1
שנקראת "המודוס הדורי". אם נעשה את אותו הדבר מ-מי עד מי, נקבל את "המודוס הפריגי" שנמצא בשימוש במוזיקה ספרדית (הטורקים קוראים לו כורד). אז אם הבנו את הפרנציפ, הנה הרשימת המודוסים:
דרגה ראשונה (דו) - יוני, שניה (רה) - דורי, שלישית (מי) - פריגי, רביעית (פה) - לידי, חמישית (סול) - מיקסולידי, שישית (לה) - אאולי (הסולם המינור המקביל כמובן), שביעית (סי) - לוקרי.
כמובן שאפשר ליישם כל סכמה לגבי (להתחיל מ) כל צליל ע"י טראספוזיציה. לכל מודוס יש את תבניות שמאפיינות אותו, לכל אחד יש את היישום שלו, את "צבע" שלו, את המצב רוח שהוא משרה על הנגן ועל המאזין. אלו דברים סובייקטיביים שמובנים רק ע"י הדגמה של נגינה.
